כל משפחה צריכה גיבור-על שינהיג אותה.
השאלה היא - האם זה אתה?
בוקר טוב
אבות: אל תתנו להרגלים והאוטומטים שלכם למנוע מכם
להיות הסופר אבא שהמשפחה שלכם באמת צריכה
האם אתה האבא שהמשפחה שלך מרגישה שאפשר לסמוך עליו?
האם הילדים שלך רגועים לידך, או הולכים על ביצים, מפחדים שתתפוצץ?
האם אשתך יודעת שיש לה על מי להישען - או שהיא מחזיקה הכול לבד?
רוב האבות אוהבים את המשפחה שלהם, רובם גם עובדים קשה ועושים כמיטב יכולתם.
ובכל זאת - משהו נשחק, העייפות מצטברת, אין לך רגע לעצמך, הלחץ מנהל אותך, אתה מכבה שריפות כל היום, התגובות יוצאות מהר מדי, אין סבלנות והנוכחות שלך בבית? חצי כוח.
רוב הזמן אתה מרגיש כמו ארנק מהלך מול הילדים שלך, הם לא סופרים אותך באמת, אתה מתפוצץ עליהם מהר ואז מתחרט.
מזמן הפסיקה להיות זוגיות, היא הפכה לשותפות בחברת לוגיסטיקה שנקראת “המשפחה” שהקמתם יחד:
מי אוסף, מי מחזיר, מי משלם, מי סוגר משימות.
מהצד השני, יש ממש מעט שיח, מעט חיבור, כמעט אין אינטימיות ובטח שלא רומנטיקה.
וכשקשה? בורחים לטלפון או יוצאים לגלול ולגלגל במרפסת, לבד. פתאום זה נהיה בשגרה להישאר שעות נוספות במשרד רק לא להגיע הביתה...
ואז נוצר פער כואב בין האבא והבעל שאתה רוצה וחלמת להיות, לבין האבא והבעל שיוצא ממך בשגרה שוחקת וברגעי לחץ.
לא רק “להיות אבא טוב יותר”.
אלא לדעת שהילדים סומכים עליך ומעריצים אותך, שאשתך רגועה לידך, ולא מחזיקה הכול לבד, שהזוגיות שלכם חיה, לא רק מתפקדת.
וכשאתה נכנס הביתה?
שתהיה תחושת ביטחון ובעיקר גאווה. לא החמצה.
הרצון קיים, הכוונה קיימת.
הבעיה היא שאין מערכת שמחזיקה אותך יציב כשאתה עייף, בלחץ או כשהבית סוער.
ואז נכנסים האויבים שמשתלטים: עייפות, קוצר רוח, תגובות אוטומטיות, בריחה לטלפון, למסך, לעוד עבודה.
וככה, בלי לשים לב... אתה מפסיק להיות הדמות שהבית נשען עליה והופך להיות תגובתי, קצר, מנותק -במקום חד, ממוקד ומוביל.
האבא שהמשפחה שלו מרגישה שאפשר לסמוך עליו.
כי אבא עייף הוא אבא שנעלם.אנרגיה, יציבות ועמידות - כדי להיות נוכח באמת.
כי המשפחה צריכה עוגן. ראש שקט וממוקד גם כשהכול סוער.
לא כעול - אלא כייעוד. בשבילם אתה קם, מתאמץ, וגדל.
או שאתה ממשיך להיות
האבא שמגיב למה שקורה
ונותן למצב להמשיך כמו שהוא,
או שאתה נכנס לזהות של